עתידה הדמוגרפי של ישראל
בדרך למדינה דתית יותר ושמרנית יותר
יוסי טסטסה
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
נושא הדרת הנשים תפס לאחרונה כותרות רבות בתקשורת הישראלית. כרגע הבון- טון
הציבורי מדבר על כך שבמדינה דמוקרטית ומתקדמת לא יקום ולא יהיה מצב שצעדיו של
פלוני או פלונית במקרה שלנו יוגבלו בשל מינו, לבושו, ולא כל שכן בשל הקול הבוקע מגרונו.
חשבתי לתומי שעד לפני מספר שנים רוב המתנדבים ליחידות קרביות בצה"ל היו מבניהן של
התנועה הקיבוצית, ההתישבות העובדת, הערים בעלות ההווי החילוני ומיעוטם היו חובשי
כיפות סרוגות. חרדים יכלו להיספר על יד אחת.
והנה, בקצב מסחרר המציאות משתנה מול פנינו. בוגרי ישיבות ההסדר, חובשי הכיפות
הסרוגות, בני עקיבא וצעירים תושבי ההתנחלויות הולכים וממלאים את שורות היחידות
הלוחמות בצה"ל ושיעור השתתפותם ביחידות אלה גבוה בהרבה מגודלה של אוכלוסיה זו
בקרב החברה הישראלית.
עד לא מזמן, כאשר להקה צבאית שרה בפני חיילים קרביים הדבר נתפס כחלק מהווי חברתי
ולא הייתה עם כך שום בעיה. אולם מה קורה כשלהקה צבאית מופיעה בפני חיילים קרביים
בעלי רקע מסורתי דתי אשר שירת נשים מתפרשת בעיניה כאקט לא מקובל ופוגע בקודים
דתיים וחברתיים שעל ברכיהם חונכו?
הדרת הנשים, שירת נשים בפני קהל גברי וכו', הם בעיניי עניין טבעי וברור עקב היותי חילוני
וליברל מיום ינקותי. בעיניהם של אחרים בעלי רקע דתי לרוב, ההפרדה בין גברים ונשים בכל
תחומי החיים היא עניין טבעי בראייתם. להזכיר לקוראים שמאז ומתמיד עזרת נשים בבתי
הכנסת האורתודוכסיים אינה חדשה מרעישה.
מעבר לעניין האישי- פרטי קולקטיבי- ציבורי של חיילת שהועלבה, נוסעת באוטובוס שהושפלה
וילדה תמימה בת 8 שגודפה (נעמה מרגוליס) מדובר בסימפטום לתהליך גדול הרבה יותר
שהחברה בישראל נמצאת בעיצומו.
מנתוני השנתון הסטטיסטי האחרון לישראל ניתן להקיש שרק 55% מילדי ישראל מופנים
לחינוך ממלכתי או חינוך ממלכתי דתי. 45% אחרים לומדים או בחינוך החרדי או בחינוך
הערבי. הסתכלות לתוך הדמוגרפיה הפנים יהודית מלמדת שמקרב כ 125,000- לידות של
תינוקות יהודיים בשנה החולפת כ- 60 אלף הם חרדים, עוד 30 אלף משתייכים למשפחות
דתיות-לאומית ובסף הכל כרבע מהילדים נולדו למשפחות חילוניות.
בקצב הילודה הנוכחי, כבר בשנת 2030 ישראל תהיה מדינה בעלת צביון דתי מובהק ובעל
מיעוט חילוני שרוב השייכים לו יהיו אנשים מבוגרים. בקרב תושבי ירושלים מספר הילדים
החילוניים בכיתות א' הוא זעום לעומת מספר התלמידים החרדיים.
בנוסף, התחרדותה של בית- שמש היא דוגמה אחת מיני רבות. אם נוסיף לכך את בני ברק
הותיקה, אלעד, בית"ר עילית, שכונות בצפת, נצרת עילית וכו' נגלה מגמה ברורה של הגברת
הפלח הדתי על חשבון הפלח החילוני.
עם קומה של מדינת ישראל, רבים בקרב הרבנים והציבור הדתי קיוו להחלת ההלכה
היהודית כחוק העיקרי במדינת ישראל. אלה הגדירו את הקמת המדינה כחלק מתהליך
הגאולה וכינו את המצב של שנת 1948 כ"התחלת הגאולה". ועדת הררי שהוקמה בשנת
1950 ומטרתה לכתוב ולהחיל חוקה בישראל לא הגיע לידי מימוש עד עצם היום הזה.
הרוב החילוני סוציאליסטי דחה את רעיון המדינה ההלכתית. בתי המשפט שהוקמו היו
אזרחיים ובישראל קמה מדינה אזרחית- דמוקרטית. בקצב השינויים הדמוגרפי המתחולל כיום
במדינת ישראל, זו רק שאלה של זמן עד שחוקים בעלי מאפיינים הלכתיים יהפכו לשגרת יום-
יום. בדמוקרטיה הרוב קובע והדמוגרפיה קובעת מי יהיה הרוב.
