אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל פה בת’ורנהיל, ברגע
שהשמש מואילה להפציע, ואפילו להישאר לקפה לכמה
דקות, מתחיל קרנבל הגארז’ סיילס , או( הגארבז’
סיילס…). אני לא אומרת שאני משוגעת על כל העניין
אז אני צפונית
אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל פה בת’ורנהיל, ברגע
שהשמש מואילה להפציע, ואפילו להישאר לקפה לכמה
דקות, מתחיל קרנבל הגארז’ סיילס , (או הגארבז’
סיילס…). אני לא אומרת שאני משוגעת על כל העניין .
מי שאחראי לסיבובי השמא עט ‘האלה הוא בעלי ושלל
ילדיו, אשר כל יום ראשון מסתובבים בשווקים,
מכניסים את הזבל של השכנים אלי הביתה, וגורמים לניתוק החברתי שלנו
להרקיע שחקים (ובאותה הזדמנות . סנדי, לא, לא גנבתי את עגלת התה שלך,
בעלך מכר אותה לבעלי ביום ראשון שעבר, במחיר מופרז, אגב ). אבל בכל זאת ,
כשהבן אדם (במקרה הזה מאיר , הגאה מאוד) מושיט לי מנורת וינטז’ מדהימה
שרק אתמול התעלפתי ממנה בקטלוג יוקרתי (וגם מהמחיר שלה ), וטוען
שהרכישה עלתה לו דולר פיפטי, איך אפשר שלא להתרצות?
והנה אנו כבר מתייצבים בשכונה, כל המשפחה, עם ארנק טפוח מסנטים (לילד
יש אוסף ,ו)ב עינינו מבט רכישה תכליתי. "שימו לב ," אני אומרת ל.א" קונים
בשום אופן שטויות. רק אולי מנורה נוספת, ואם יש, מספר פסלים דקורטיבים.
אין לי שום דבר נגד תמונות בעלות אופי, או רק מסגרות עם אופי דומה, ואפשר
גם לרכוש כריות נוי או מכסחת דשא. הגבול שלי עומד על ארבעים פריטים ולא
יותר, אלא אם כן, אנחנו נתקלים באקווריום יוקרתי או באופניים לילד. ותעשו
לי טובה, תמתנו את עצמכם "א.ני מוסיפה . הכללים ברורים ואפשר להתחיל.
"אה, והכי חשוב :ל התמקח!" אני מזכירה לכולם . א"ני לא מוציאה יותר
מעשרה דולר על כל הסיבוב."
המשפחה יוצאת לדרך מהורהרת משהו. בגארז ‘ הראשון אנו פוגשים את עודד.
לא ידענו שהיו לו כל כך הרבה דברים מעניינים בבית. הנה למשל ,ע ציץ פרחי
משי מהודר ויפהפה, שעודד מבקש בשבילו שני דולר, למרות שהוא עלה לי
לפחות חמישים דולר, פעם שעברה כשבאנו לארוחת ערב אצלם…
הו א פילו לא מתבייש לקחת לי את הגרושים שלי ,ו סובל כפי הניראה ממחלת
שיכחה חשוכת מרפא, גם כשאני מצביעה בארסיות על האגרטל הסיני המופלא
אותו רכשתי ליום הולדתה של שרית, אישתו (הוא רוצה על יצירת הפאר
היוקרתית דולר. דולר )!ע . צבנית , אני עוברת לסייל של ג’ורג’ ומרי. שם אני
שמחה להיפגש עם שלל ספרי ילדים בעברית, אותם רכשתי בישראל, והבאתי
במטוס, במזוודה כבדה ,ב מיוחד כדי שהילד האידיוט של מרי ילמד קצת
עברית . (ח"מישים סנט לחתיכה , כ"מ ו שג’ורג’, חולה הנפש, מגדיר זאת). אצל
הזוג המאוס הזה אני גם מגלה את ברבי וקן (זוג מאוס לא פחות, אבל עלה לי
שישים דולר פלוס מלתחה , שכקניתי אותם למסיבה של הבת שלהם ), ורוכשת
אותם בזעם רב בשני דולר (לחתיכה .) א ט אט , מתמלא תיק הקניות האומלל
שלנו (ברברה, חנוכה שעבר, עלה לי ארבעים דולר, מכרה לי בחצי דולר)
ברכישות שונות ומוכרות. כשאנו חוזרים הביתה, עצובים למדי , אנו מגיעים
לשלוש מסקנות: האחת, הפעם לשם שינוי לא הכנסנו את הזבל של השכנים
אלינו הביתה . השנייה, אף אחד לא אוהב אותנו יותר בשכונה (וכניראה
שמעולם לא אהב ). והשלישית אנחנו עושים גראז’ סייל שבוע הבא