הדמוקרטיה בישראל לאן?
סימנים מדאיגים על הידרדרות הערכים הדמוקרטיים במדינת ישראל
יוסי טסטסה
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
המשך שנים התגאו אזרחי ישראל על היותה של מדינת ישראל הדמוקרטיה היחידה במזרח
התיכון. בעוד שכנותיה הערביות של ישראל ”נהנו“ מהפיכות ברוטאליות ועקובות מדם
שבסופן השתלטו על המדינה כוחות רודניים אשר שלטו ביד רמה ואכזרית באזרחיהן,
בישראל היה המצב הפוך לחלוטין.
מיום הקמתה, הייתה מדינת ישראל דמוקרטיה במלוא הדרה. הפרדת הרשויות הייתה לחם
חוקנו, הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (מערכת
בתי המשפט) התנהלו במופרד זו מזו כיאה לכל הליך דמוקרטי.
גם מוסדות אובייקטיבים רבים כמו מוסד מבקר המדינה, התקשורת על נספחיה, חופש
הדעה והיכולת לשים בקלפי אחד מיני פתקים רבים ומבלי להתבייש בכך היוו הוכחה ניצחת
שאכן דמוקרטיה גאה אנחנו.
איש אינו מעלה בדעתו שנקום בוקר אחד ונגלה שאיזה אלוף-משנה אלמוני ישתלט על בנייני
הטלוויזיה, ישים את ראש הממשלה במעצר בית ויכריז על שלטון חירום זמני. נשמע הזוי, אך
כך קרה בהפיכת הקצינים החופשיים במצרים, בהפיכת קדאפי בלוב ובלא מעט הפיכות
צבאיות בסוריה. בלבנון המצב היה דומה, אך איש לא היה חזק דיו לאחוז בשלטון ביד רמה
והמחיר על כך היה מלחמת אזרחים שנמשכה עשרות שנים.
לאחרונה אנו עדים להליכים המטרידים רבים מהאזרחים במדינת ישראל ומטרידים לא פחות
ישראלים רבים אשר בחרו לחיות את חייהם באחת הדמוקרטיות המפותחות בעולם – קנדה.
חבר הכנסת הישראלי, אופיר אקוניס, התבטא לאחרונה בזכות צדקת דרכו של ג'וזף
מקארת'י, הסנטור הידוע ממסצ'וסטס שבשנות ה 50- של המאה הקודמת פעילותו הילכה
אימים על כל מי שלא יישר קו עם הממשל.
כולי תקווה שאמירתו של אקוניס הייתה פליטת פה בלבד, שכן אותו אקוניס הוא מאלה
העומדים מאחורי ”חוק העמותות“, שאמור לכאורה להצר את צעדיהן של עמותות בעלות
השקפת עולם שמאלנית דרך הגבלת מימון חו”ל להן זוכות עמותות אלה.
אפילו הידידה הדמוקרטית הגדולה של ישראל, ארצות הברית, בחרה להתבטא בעניין.
מזכירת המדינה קלינטון הביעה דאגה רבה מהליכים חוקתיים בישראל הפוגעים
בדמוקרטיה. קלינטון אף ציינה את נושא הדרת הנשים מהשיח הישראלי. הדרה זו, אמרה
קלינטון בפורום סבן, מזכירה משטרים אפלים כמו איראן.
זהו אינו הנושא היחיד המטריד. חוק לשון הרע שעבר לאחרונה עלול לגרום לרבים למלא
פיהם מים מחשש שיתבעו וימצאו לכאורה אשמים ויאלצו לשלם מכיסם מאות אלפי שקלים
בגין פגיעה בשמו הטוב של פלוני או אלמוני.
לקולה של קלינטון מצטרפים לא מעט אנשי רוח, משוררים, סופרים והעיקר אנשי תקשורת
המלינים על הגל העכור ששוטף את הכנסת והחברה בישראל. ביולי האחרון פרסמו מרדכי
קרמניצר ואמיר פוקס, שניהם בכירים ביותר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מאמר-דיעה באתר
ובו הם מצהירים שאנו קרובים לנקודת האל-חזור בכל הקשור לאופיו של המשטר Ynet
הדמוקרטי בישראל. הם הזכירו במאמרם את חוק החרם, חוק הנכבה וכן את חוק ועדות
הקבלה.
את מאמרם הם סיימו בפסקה הבאה: ”ונקודה אחרונה למחשבה – החוק מתואר כאמצעי להגן על
מעמדה של ישראל. אמצעים נבחנים מבחינה חוקתית במידת יעילותם. לא רק שמדובר באמצעי
בלתי יעיל, הוא יעיל מבחינת אויביה של ישראל לחיזוק מבקריה ולמי שפועלים לבידודה ולהחלשתה.
הכנסת הרימה יד על הדמוקרטיה הישראלית ועל מדינת ישראל.“
הדמוקרטיה הינה אבן יסוד באופיה של מדינת ישראל המודרני. הישראלי היה, הינו וצריך
להיות בעל חופש דעה, בין אם דיעותיו הפוליטיות הן ימין קיצוני או שמאל קיצוני. אנחנו
יכולים להכיל את כולם וזה סוד עוצמתנו. אסור למדינת ישראל להתערות בקרב שכנותיה
במובן הפוליטי ובמובן של זכויות אדם, זכויות אזרח ובעיקר הזכויות לחופש הביטוי וכל חופש
באשר הוא.