חוגגים
אירועי סוף השנה לא פסחו על הקהילה הישראלית
יוסי טסטסה
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
השבוע החולף התאפיין באירועים רבים של שינוי. העולם הנוצרי ציין ב-25 בדצמבר את חג המולד וכמה ימים לאחריו הגיעה השנה האזרחית לסיומה והעולם פתח בחגיגות לציונה. גם בקהילה הישראלית לא נשארו חייבים והרבה חברים ומכרים יצאו לחופשת סוף השנה ממקומות העבודה ואף נפגשו באירועים חברתיים.
כישראלים רובנו ניצלנו את ההזדמנות כסיבה למסיבה ומן הסתם לא ייחסנו חשיבות עמוקה להיבט הדתי של הימים האלה. במסיבת "כריסטמס" לא היו עצי אשוח ורק החלפנו בינינו שיחות קצרות על כמה העצים אצל חלק מהשכנים יפה. גם לא הזכרנו את סנטה קלאוס ואת המתנות אלא דווקא דיברנו על חג החנוכה, על המנהגים וגם על כמה קלוריות זה הוסיף לנו וששוב צריך להתחיל בדיאטה.
בישראל משום מה נדבק המושג "סילבסטר" לחגיגות סוף השנה האזרחית, על שם האפיפיור סילבסטר הראשון בן המאה ה-4 אשר הלך לעולמו ביום האחרון של שנת 335 לספירה. כאן בקנדה, המינוח יותר פשוט ונהוג להשתמש בשם "השנה החדשה". גם על זה אנחנו מתלוצצים ומאחלים שנה טובה ומתוקה ובאותה נשימה צוחקים ושואלים היכן מאכלי הדגים, וקערת שבעת המינים.
מה לעשות, כל הישראלים, ישראלים קנדים, קנדים ישראלים, אלה שהיגרו ואלה שנולדו בקנדה חיים בזהות כפולה ובעצם שייכים לשתי תרבויות. אירועים מסוג אירועי סוף השנה הם נקודת מבחן לכולנו ובהם אנו ממששים את עצמנו ורואים עד כמה התמזגנו ועד כמה שמרנו על ייחודנו. אין לכך כללים ברורים, הכל שאלה של הרגשה ובעיקר של גישה לעובדות.
ככה זה כששלג בחוץ ואנו מתערגים על חוף הים החמים של תל-אביב. ככה זה כששומעים שירים מודרניים בשפה לועזית לצד עברית קלאסית של אריק איינשטיין ומנגד פוצח לו פרדי מרקיורי האגדי בשירים שלא נס ליחם.
מי אנחנו שאלנו במסיבת סוף השנה. אנחנו נוסעים בזמן, חיים את הרגע, משתדלים לעשות את המיטב תחת הנסיבות ומצפים לעתיד טוב יותר. כנראה כמו רב בני האדם ובמיוחד כמו רוב אלה שהיגרו לקנדה מכל קצוות תבל.
נעבור בחדות לנושא אחר. הימים ימי בחירות בישראל, הולך להיות חם ומעניין בשבועות הקרובים וללא ספק תוצאות הבחירות תשפענה על הרבה תהליכים חברתיים ומדיניים בשנים הקרובות.
אינני מאושר משיטת הממשל בישראל וכבר כתבתי על כך בעבר. הנני נדהם לראות את שליפת החרבות וההכפשות טרם הבחירות. השיטה בארץ היא לגלוג וזלזול באחר בניסיון לקבל יותר מנדטים עבור מפלגתך.
אלא מה, הבחירות תסתימנה והנבחרים יקומו למציאות שבה יצטרכו לשלב ידיים כדי להקים קואליציה. אז תתחלפנה המהלומות המילוליות במחמאות ובהרעפות שבחים. אכן הפוליטיקאי הישראלי עשוי מזן מיוחד.
ללא ספק ישראל הפכה שינוי פוליטי דרמטי ב-20 השנים האחרונות. בבחירות 1992 זכו מפלגת העבודה ומר"צ ב-44 ו-12 מנדטים בהתאמה. כיום מנבאים הסקרים 18 מנדטים ו-4 מנדטים בהתאמה, ירידה של יותר משישים אחוזים תוך תקופה של דור.
זהו שינוי דרמטי הן מבחינת האג'נדה המדינית והן מבחינת האג'נדה החברתית, לכך סיבות רבות כמו אכזבה מהסכמי אוסלו, סיבות יהודיות פנים דמוגרפיות וכן סיבות עולמיות בהן נשחק כוחו של השמאל.
