שטחים תמורת שלום ?
האם נסיגות ישראל משטחים שכבשה במלחמת ששת הימים הביאו את השקט המיוחל
יוסי טסטסה
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
במשך שנים רצו תושבי ישראל לחשוב שנסיגות משטחים, בין אם בהסכם מדיני ובין אם
בהחלטה דו-צדדית, יביאו שקט, נורמליזציה שכן הצד הערבי יגיע לסיפוקו וילמד לחיות עם
ישראל בגבולות בני פשרה.
לאורך תקופות רבות מאז קום המדינה המונח ”שטחים תמורת שלום“, תפס כותרות ואף
חלחל לתודעת רבים מהישראלים ורבים בקרב העם היהודי בתפוצות. הדבר החל בחלוקת
הארץ בהחלטה 181 של האומות המאוחדות אשר החליטה על חלוקת ארץ ישראל
המנדטורית לשתי מדינות – יהודית וערבית.
הסכמי קמפ- דיוויד בין ישראל למצרים משנת 1979 הביאו לנסיגה מוחלטת של ישראל מחצי
האי סיני בתמורה לחוזה שלום הדדי בין המדינות שתמיד הוגדר כשלום קר.
הדבר אף התבטא ברעיון שעמד מאחורי החלטות מועצת הביטחון 242 ו 338- הקוראות
לסיום הסכסוך דרך פשרה טריטוריאלית. תוכנית אלון דיברה על נסיגה בגדה. הסכם לונדון
שמעולם לא יושם בין שמעון פרס למלך חוסיין דבר על החזרת הגדה לירדן בתמורה לכינון
שלום בין המדינות.
הסכמי אוסלו משנת 1993 שהחלו ב”עזה ויריחו תחילה“, סימנו את יישומה הראשון של
פשרה טריטוריאלית בין ישראל לפלסטינים בשטחים שממערב לירדן. היוזמה הסעודית
משנת 2002 דיברה על נסיגת ישראל לקווי 1967 בתמורה לשלום מלא עם כל מדינות ערב.
גם הדיונים עם סוריה שמעולם לא הניבו פרי בשל דיברו על נסיגה מוחלטת מרמת הגולן
בתמורה לשלום מלא ישראלי-סורי זאת על פי עקרונות המודל הישראלי-מצרי.
בראייה לאחור לאורך שנות ההיסטוריה יגידו רבים שנסיגות משטחים עבור שלום הם רק
אשלייה זמנית שלבסוף תכה בנו בעוצמה אכזרית במועד מאוחר יותר.
אלה יגידו שהשלום עם מצרים מעולם לא היה שלום אמת וכי רוב נספחיו מעולם לא יושמו
ולא בוצעה מעולם התקרבות אמיתית בין העמים. יוסיפו המקטרגים שבמשך 40 שנים הצבא
המצרי התכונן למלחמה בישראל למרות הסכמי השלום. המצב בסיני כיום הן מבחינה
בטחונית והן מבחינה חברתית הוא מחריד. חצי האי שהיה גן עדן תחת שלטון ישראל הפך
לשטח הפקר ששולטים בו גורמי טרור, מבריחי סמים, סוחרי אדם ושאר גורמים עוינים.
הנסיגה המוחלטת מעזה, קרי ההתנתקות הביאה לתמיכה קצרת טווח בישראל. כיום עזה
היא יישות טרור איסלאמית קיצונית, חמושה בטילים לאורכה ולרוחבה והדבר האחרון (בלשון
המעטה) שיש לתושבי דרום ישראל הוא שקט. במקום שלטון מתון שיביא לפריחה ברצועה
קיבלנו שלטון מיליטנטי קיצוני שהפך את חיי תושבי הרצועה ואת תושבי דרום ישראל
לגיהנום. הדבר דומה לאזורים בגדה המערבית הנמצאים בשליטה פלסטינית מלאה, קרי
.A איזורי
גם הנסיגה מלבנון בשנת 2000 דומה במרכיביה. צה”ל הפסיק לאבד חיילים בטווח הקצר
שנראו בשעתו כאובדן מיותר על מלחמה לא לנו ובשטחים לא לנו. כיום חיזבאללה חולש על
גבולות ישראל, הוא חמוש בלמעלה מ- 40 אלף רקטות וטילים מסוגים שונים ונראה
שהמערכה הבאה מולו תהיה עקובה מדם עוד יותר.
דווקא ברמת הגולן ממנה לא נסוגנו מתקיים שקט מוחלט. כפי שהדברים נראים היום בסוריה
המדממת, הרי טוב שישראל מחזיקה בשטח המהווה חיץ בין המרד הסורי לאזרחיה. וכי מה
עדיף שנראה קרבות בין הצבא הסורי לבין מורדים לאורך חופיה הצפוניים של הכנרת.
התשובה היא כמובן מורכבת והיא כוללת אלמנטים דמוגרפיים, חברתיים וכמובן מדיניים-
ביטחוניים. נראה גם שרעיון הפשרה הטריטוריאלית מול אידיאולוגיה דתית קיצונית אינו
רלוונטי כבעבר וכדאי שהדבר יופנם היטב בקרב מקבלי ההחלטות בירושלים.
